נדחה בג"ץ 2164/09 יש דין נ' המנהא"ז (בג"ץ המחצבות).

'בג"ץ המחצבות' נסב סביב דרישת העותר, ארגון "יש דין", להפסקת פעולת המחצבות הישראליות הפועלות באזור יהודה והשומרון (איו"ש) והמוציאות את תוצרתן לישראל, בטענה שהדבר מנוגד לכללי המשפט הבין-לאומי.

במסגרת ההליך, עדכנה המדינה בתוצריה של עבודת המטה שהתבצעה בסוגיה זו, ושעיקרם- החלטה שככלל, לא תאושר הקמת מחצבות ישראליות חדשות המוציאות את תוצרתן לישראל, להבדיל מהמחצבות הקיימות, אשר תמשכנה לפעול תחת מגבלות מסוימות, אך באופן אשר לא יביא לסגירתן (וכמובן, להבדיל גם ממחצבות אשר תוצרתן מיועדת לתוך שטחי איו"ש); השבת כספים, שנגבו במסגרת פעולת המחצבות והועברו לישראל, לקופת האזור; הגברת העיסוק בשיקום מחצבות (באמצעות אכיפה ושיקום בפועל); ובחינת האפשרות להטלת היטלים נוספים על חציבה ועל הוצאת מחצבים לישראל.

ביום 16.12.11, החליט בית המשפט העליון על דחיית העתירה.

בפסק הדין, נקבע כי דינה של העתירה להידחות על הסף משום שעניינה בסוגיה מדינית, שישראל והצד הפלסטיני הסכימו להכריע בה במסגרת המשא ומתן על הסדר הקבע; מאחר שמדובר בעותר ציבורי, אשר לא הוכיח פגיעה בזכויות פרט; מאחר שהעתירה כללית וכוללנית; ומאחר שהעתירה הוגשה בשיהוי כבד.

לגופם של דברים, קיבל בית המשפט את עמדת המדינה לפיה פעילות המחצבות באיו"ש אינה מנוגדת לכללי המשפט הבין-לאומי (תקנות 43 ו-55 לתקנות האג), שכן בניגוד לטענות העותר, קיימות גישות במשפט הבין-לאומי המתירות שימוש במשאבי השטח התפוס, כל עוד אין מדובר בשימוש בזבזני, רשלני או כזה המכלה משאבים אלו ונוכח התמשכות התפיסה הלוחמתית באיו"ש.

בנוסף, קיבל בית המשפט את העמדה, לפיה יש בפעילות המחצבות כדי לתרום לטובת האזור, במסגרת מחויבותו של המפקד הצבאי לפי כללי המשפט הבין-לאומי.

כנגד פסק דינו של בית המשפט העליון הוגשה על ידי העותר בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין. בקשה זו טרם הוכרעה.