בין מדינת ישראל לבין ארגוני הטרור הפועלים ברצועת עזה קיים מצב של עימות מזוין מתמשך. עימות זה התעצם מאז ההשתלטות האלימה של ארגון החמאס על רצועת עזה, בחודש יוני 2007, והפיכתה של הרצועה לכן שיגור לירי בלתי פוסק של פצצות מרגמה ורקטות 'קסאם' אל עבר הישובים הישראליים בדרום ישראל.

מדינת ישראל נקטה באמצעים מגוונים לשם הגנה על אזרחיה מפני התקפות הטרור שבוצעו משטח רצועת עזה. תחילה, ננקטו כל האמצעים האפשריים על מנת להימנע מהצורך להשתמש בכוח צבאי נרחב, ובהם צעדים מדיניים ודיפלומטיים, צעדים כלכליים ופעילות צבאית בהיקף מוגבל יחסית.

משלא הועיל הדבר, ומתקפת הרקטות כנגד האוכלוסייה האזרחית הישראלית נמשכה ואף התגברה, לא היה מנוס מנקיטת פעולה צבאית נרחבת - מבצע "עופרת יצוקה".

כלל פעולותיה של מדינת ישראל במסגרת העימות המזוין עם החמאס מוסדרות על-ידי דיני הלחימה במשפט הבין-לאומי.

על פי דיני העימות המזוין, מדינה שהיא צד לעימות רשאית להטיל סגר ימי (Naval Blockade) על חופי האויב לשם השגת יעדים ביטחוניים. משמעותו של הסגר ימי הינה מניעת מעבר (יציאה וכניסה) של כלי שיט מנמלי האויב ומימי החופין שלו או אליהם, ללא קשר לסוג המטען המובל בכלי שיט אלה.

הסמכות להטיל סגר ימי על חופי האויב מכוח דיני הלחימה, מעוגנת היטב בכללי המשפט הבין-לאומי המנהגי. מדובר בפרקטיקה מקובלת, ואף מגילת האו"ם, בציינה את האמצעים הצבאיים הניתנים להפעלה על ידי מועצת הביטחון על-מנת להשיב שלום וביטחון בין-לאומיים, מונה במפורש את הסגר הימי בין אמצעים אלו (סעיף 42 למגילת האו"ם).

באופן דומה, קובע סעיף 7.7.1 ל-"מדריך למפקד בעניין מבצעים ימיים" של הצי האמריקאי, משנת 2007, כדלקמן:

"Blockade is a belligerent operation to prevent vessels and/or aircraft of all nations, enemy as well as neutral, from entering or exiting specified ports, airfields, or coastal areas belonging to, occupied by, or under the control of an enemy nation. While the belligerent right of visit and search is designed to interdict the flow of contraband goods, the belligerent right of blockade is intended to prevent vessels and aircraft, regardless of their cargo, from crossing an established and publicized cordon separating the enemy from international waters and/or airspace".

על מנת שסגר ימי יהיה תקף לפי המשפט הבין-לאומי, עליו לקיים מספר תנאים (תנאים אלו באים לידי ביטוי, למשל, במדריך סן רמו בדבר כללי המשפט הבין-לאומי החלים על עימות מזוין בים משנת 1994 - להלן מדריך סן רמו):

• הכרזה ברבים - יש להכריז ברבים על הטלת הסגר הימי ולהודיע על דבר קיומו לכל מדינה שעשויה להיות מושפעת מהטלתו, בדגש על מדינות שכלי שיט שלהן שטים או עתידים לשוט בסמוך לאזור הרלוונטי. במסגרת הכרזה זו, יש לפרט, בין היתר, את מועד תחילתו של הסגר הימי, משכו (ככל שניתן לדעת את משכו בעת הטלת הסגר) וגבולותיו הגיאוגרפיים.

• אפקטיביות - אין להטיל סגר ימי פיקטיבי, וקיימת חובה לאכוף את הסגר הלכה למעשה. כאשר הסגר חדל להיות אפקטיבי, הריהו מגיע לקיצו.

• אי אפליה - יש להחיל את הסגר הימי כלפי אניותיהן של כלל המדינות (לרבות כלפי כלי שיט הנושאים את דגלה של המדינה שהטילה את הסגר).

• גישה למדינות ניטרליות - במסגרת סגר ימי, אין למנוע גישה לנמלים ולחופים של מדינות ניטרליות.

• מעבר של סיוע הומניטארי - מטרתו של הסגר ימי הינה להשיג יעדים ביטחוניים. לפיכך, יש לאפשר מעבר של סיוע הומניטארי, במידה שחסרה אספקה של מזון ומצרכים חיוניים אחרים עבור האוכלוסייה האזרחית המתגוררת בשטח הנתון תחת הסגר הימי. חובה זו כפופה לסמכותו של מטיל הסגר לקבוע את ההסדרים הטכניים להעברת הסיוע ההומניטארי, על מנת לפקח כי לא מועברים אמצעים שעשויים להיות לתועלת האויב וכי חלוקת הסיוע תיעשה בפיקוח גורם ניטראלי, אשר ימנע שימוש בסיוע ההומניטארי לתועלת האויב.     

הסגר הימי שהטילה מדינת ישראל על חופי רצועת עזה, ואשר הופר על ידי הספינות שהשתתפו במשט הנוכחי, עלו בקנה אחד עם כללי המשפט הבין-לאומי האמורים לעיל:

• הכרזה ברבים - ביום 03.01.2009, בעיצומו של מבצע "עופרת יצוקה", הטילה מדינת ישראל, על פי החלטת שר הביטחון, סגר ימי על חופי רצועת עזה, בטווח של 20 מייל מחופי הרצועה. הסגר הימי על רצועת עזה נועד לצורך צבאי מובהק - מניעת התעצמותו הצבאית של ארגון החמאס באמצעות חסימת כניסתם של גורמי טרור והברחות אמצעי לחימה לרצועת עזה. דבר הטלת הסגר הימי פורסם בערוצים הבין-לאומיים המקובלים. במסגרת הפרסומים, צוינו גבולותיו הגיאוגרפיים של הסגר הימי (באמצעות קוארדינאטות) וצוין כי הסגר הימי יעמוד בתוקפו עד להודעה חדשה. בטרם יציאתו של המשט הנוכחי, פנתה מדינת ישראל בערוצים הדיפלומטיים למדינות המעורבות ומארגני המשט הנוכחי ידעו היטב על קיומו של הסגר.

• אפקטיביות - הסגר הימי על רצועת עזה נאכפת על ידי מדינת ישראל באופן אפקטיבי מאז מועד הטלתו. אמנם, טרם הטלת הסגר התאפשרה הגעתה של ספינה הנושאת ציוד הומניטארי לרצועת עזה, אך מעז הטלת הסגר הימי, לא התאפשרה הגעתן של ספינות נוספות.

• היעדר אפליה - הסגר הימי נאכף כלפי אוניותיהן של כלל המדינות, ללא כל אפליה.

• גישה למדינות ניטרליות - הסגר על חופי עזה נאכף באופן שאיננו מונע גישה של ספינות לנמלים ולחופים של מדינות ניטרליות.

• מעבר של סיוע הומניטארי - מדינת ישראל הקפידה לאפשר העברת סיוע הומניטארי לרצועת עזה עוד בטרם הטלתו של הסגר הימי. סיוע זה מועבר במעברים היבשתיים בין ישראל לרצועת עזה, בכפוף לבידוק ביטחוני ולתיאום עם הארגונים הבין-לאומיים הפועלים ברצועת עזה. אף בקשר למשט הנוכחי, מדינת ישראל הצהירה מפורשות כי תאפשר את הכנסת הסחורה ההומניטארית המובלת במסגרתו, לאחר פריקתה בנמל אשדוד.

לסיכום, הסגר הימי על רצועת עזה הוטל בהתאם לכללי המשפט הבין-לאומי.     

מעבר של כלי שיט באזור עליו הוטל סגר ימי, מבלי שניתן אישור מיוחד לכך על ידי המדינה שהטילה את הסגר, מהווה הפרה של הסגר הימי. על פי דיני הלחימה בים, אם קיים יסוד סביר להאמין כי כלי שיט הפר סגר ימי ניתן לתפוס את כלי השיט, ואם הוא מתנגד באופן ברור לתפיסה ומסרב לעצור, אף ניתן, לאחר מתן אזהרה מוקדמת, לתקוף אותו על מנת למנוע את הפרת הסגר.

כך, למשל, נקבע בסעיף 1710.4 של המדריך לדוגמא של הצלב האדום (Red Cross Model) כדלקמן:

"Merchant vessels believed on reasonable ground to be breaching a blockade may be captured and those which, after prior warning, clearly resist capture may be attacked"

מעבר לאמור, ניתן לתפוס כלי שיט אף בטרם ביצע בפועל הפרה של הסגר ימי, אם הוא מנסה להפר את הסגר הימי, קרי כאשר כלי השיט נמצא בדרכו לאזור הסגר וקיים יסוד סביר להניח  כי כלי השיט מתכוון להפר את הסגר הימי - וזאת, בתנאי שבעת התפיסה הוא נמצא מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינות ניטרליות

כלומר, מבחינת הסמכות המשפטית לתפוס את כלי השיט, אין זה משנה אם כלי השיט הפר בפועל את הסגר הימי (דהיינו, נכנס לאזור הסגור) או שהוא עודו נמצא במים בין-לאומיים בדרכו להפר את הסגר הימי.

כך, לדוגמא, קובע סעיף 7.7.4 ל-"מדריך למפקד בעניין מבצעים ימיים" של הצי האמריקאי, כדלקמן:

"Breach of blockade is the passage of a vessel or aircraft through a blockade without special enty or exist autorization from the blockading belligerent. Attempt breach of blockade occurs from the time a vessel or aircraft leaves a port or airfield with the intention of evading the blockade...it is immaterial that the vessel or aircraft is at the time of interception bound for neutral territory, if its ultimate destination is the blockaded are"

בנסיבות העניין, הספינות המשתתפות במשט הנוכחי הוזהרו באופן מפורש, כל אחת ואחת מהן, על ידי צה"ל כי הן עומדות להפר סגר ימי ונקראו לסוב על עקבותיהן. הוצעה להן גם האפשרות לפרוק את הסיוע ההומניטארי בנמל אשדוד, על מנת שיועבר בדרך המקובלת, באמצעות המעברים היבשתיים, לעזה. הספינות הצהירו באופן מפורש על כוונתן להפר את הסגר הימי על רצועת עזה ומסלולן הצביע באופן חד משמעי על כוונה להפר את הסגר הימי.

לפיכך, בהתאם לכללי המשפט הבין-לאומי, עמדה למדינת ישראל הסמכות לפעול לתפיסתן, החל מהמועד בו יצאו לדרכן ונמצאו מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינות ניטרליות. במסגרת זו, מותר היה לעשות שימוש בכוח, כפי שנדרש בנסיבות העניין לשם תפיסת הספינות.

חיל הים של ישראל לא תקף את הספינות בתותחים, במקלעים או בטילים, ולא פעל להטבעתן, אלא פעל על מנת להשתלט על האוניות, באמצעות כוחות קומנדו, דרך פעולה המצביעה, כשלעצמה, על ריסון ומידתיות. ההשתלטות על מרבית הספינות התבצעה ללא נפגעים. שימוש בכוח התבצעה רק כאשר נשקפה סכנת חיים ממשית ומיידית לחיילי צה"ל.