בין ישראל לבין ארגוני הטרור הפועלים ברצועת עזה מתנהל עימות מזוין מאז אוקטובר 2000.
במסגרת עימות זה, תוקפים ארגוני הטרור באמצעות רקטות וטילים באופן מכוון יישובים אזרחיים ישראלים.
חלק משמעותי מאמצעי הלחימה הנדרשים לארגוני הטרור מוברחים לרצועת עזה בנתיב הכולל העברה בים.
מועצת הביטחון של האו"ם, בהחלטה מספר 1860 מיום 8 בינואר 2009, קראה לכל המדינה למנוע הברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה. בהחלטה מספר 1373 מיום 28 בספטמבר 2001 קראה מועצת הביטחון למדינה להימנע ממתן סיוע מכל סוג שהוא לארגוני טרור ולשים סוף להעברת אמצעי לחימה לארגונים כאמור.
דיני הלחימה בים מקנים לצד לעימות מזוין סמכויות ביקור וחיפוש (Visit and Search) על כל אוניית סוחר, גם אם היא מניפה דגל ניטראלי, הנמצאת במים בין-לאומיים, כאשר קיים יסוד סביר לחשד כי האונייה מובילה "קונטראבנדה" (Contraband).
"קונטראבנדה" הוא ציוד שיעדו הסופי הוא שטח המצוי בשליטת האויב, ושעשוי להיות בשימוש האויב במסגרת העימות המזוין והדוגמא המובהקת לציוד כזה הם אמצעי לחימה - נשק ותחמושת.
ככל שביצוע החיפוש בים אינו אפשרי או אינו בטוח או בכל מקרה אחר שבו קברניט האונייה מסכים ךכ, ניתן להסיט (Divert) את האוניה מנתיבה לנמל מתאים לצורך ביצועו.
ככל שמתברר כי כלי השיט אכן מוביל קונטרבאנדה, דיני הלחימה מתירים למדינה לתפוס (Capture) את הקונטרבאנדה ואת כלי השיט ואף להחרימם.
ישראל מכבדת את חופש השיט במים בין-לאומיים וכן את העיקרון של סמכות מדינת הדגל על אונייה המניפה את דגלה. יחד עם זאת, במצב של סכסוך מזוין, מימוש עקרונות אלה כפוף לסמכויות שמקנים דיני הלחימה בים לצדדים הלוחמים ובכלל זה הסמכות לחפש ולתפוס קונטרבאנדה.