הדין המשמעתי (דמ"ש) הוא האמצעי החמור ביותר משלל האמצעים העומדים בידי המפקד לצורך אכיפת המשמעת ביחידתו.

ההליך המשמעתי הוא הליך משפטי לכל דבר והוא מתקיים אל מול מפקדו של הנאשם, אשר הוסמך והוכשר לשמש בתפקיד "קצין שיפוט". ישנם שתי דרגים של קציני שיפוט, קצין שיפוט בכיר וקצין שיפוט זוטר, הנבדלים בסמכויות הענישה המוקנות להם.

במסגרת ההליך זכאי הנאשם להביע את גרסתו ולהציג ראיות, אך מטבעו של ההליך, שנועד להיות הן הוגן והן מהיר, הנאשם שאמנם רשאי להיוועץ בעורך דין, אינו רשאי להיות מיוצג בידי סניגור או להסתמך על דיני הראיות הנהוגים בהליכים פליליים. לפיכך, מוטלת החובה לשמור על הגינותו ותקינותו של ההליך המשמעתי על כתפי המפקד.

הדין המשמעתי מקנה לקצין השיפוט סמכויות ענישה מוגבלות בהתאם לסוג העבירה ובהתאם לשיקול דעתו של קצין השיפוט. יודגש כי לא בכל מקרה ניתן לשפוט חייל בהליך בדין המשמעתי. במקרים בהם נפתחה חקירה מטעם המשטרה הצבאית החוקרת, לא יערך הליך משמעתי במקביל. כמו כן, לא על כל עבירה ניתן לשפוט בדין המשמעתי. לדוגמה, עבירות הקשורות בנושאי תפקודו של החייל כגון סירוב לפקודה, אי קיום הוראות בצבא, התנהגות שאינה הולמת ודומותיהן ניתנות לשיפוט בהליך המשמעתי, אך עבירות פליליות חמורות כעבירות אלימות חמורות או עבירות ריגול יתבררו במשפט פלילי אשר יתקיים בבית דין צבאי שלו הוקנו סמכויות הדיון והענישה בהן. רשימת העבירות הניתנות לדיון בהליך המשמעתי מנויה בפקודת מטכ"ל 33.0304.

חשוב להוסיף, כי בהיותו של הדין המשמעתי אמצעי פיקודי, הרשעה בו אינה מלווה ברישום פלילי, להבדיל מהרשעה במשפט שנערך בבית דין צבאי.

בשנים האחרונות עבר הדין המשמעתי שינויים רבים, בהתאם להתפתחות הכללים המשפטיים הסובבים אותו ועל פי צרכי הצבא. כך למשל, אוחדו פקודות הדין המשמעתי הרבות לפקודה אחידה, נוחה ומודרנית, תוקנו סמכויות הענישה המוקנות לקציני השיפוט והוטלה חובה לנמק פסקי דין משמעתיים.

כחלק מהשמירה על הגינותו, תקינותו ויעילותו של הדין המשמעתי, הליכים הנערכים לפיו נתונים לפיקוח מדור הדין המשמעתי בפרקליטות הצבאית.