למן ימיו הראשונים של צה"ל, נקבע ע"י ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, מר דוד בן גוריון, כי חיילים יהיו מנועים מלנהל משא ומתן עם גורמים אזרחיים ולעסוק ברכש ובהתקשרויות של מערכת הביטחון. עיקרון זה עוגן בחוק יסוד: משק המדינה ובחוק נכסי המדינה, התשי"א – 1951 מהם עולה, כי האחריות והסמכות לביצוע הרכש בעבור צה"ל מוטלת על עובדי משרד הביטחון ולא על צה"ל.

בהתאם לפקודת מטכ"ל 33.0149 – "פרסום יצירות של חיילים ודרכי הטיפול באמצאות שהמציא חייל, עקב שירותו ו/או בתקופת שירותו", אף אם זכות היוצרים ביצירה מסורה לחייל, לא יפרסם החייל את היצירה שהוכנה על ידו, אלא לאחר קבלת אישור בכתב מראש אגף כוח אדם, ואם היצירה הינה בנושאים צבאיים – לאחר קבלת אישור הרמטכ"ל.

סעיף 5 לחוק יסוד: הצבא קובע, כי הסמכות להוציא הוראות ופקודות המחייבות בצבא תיקבע בחוק או מכוחו. סעיף 2א לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו – 1955 מפרט את הסוגים השונים של פקודות הצבא ומפרט מי מוסמך להוציא כל פקודה ופקודה.

הוראות פיקוד עליון (הפ"ע) הן הוראות כלליות שמוציא הרמטכ"ל באישור שר הביטחון אשר קובעות עקרונות הנוגעים לארגון הצבא, למינהל, למשטר ולמשמעת בו ולהבטחת פעולתו התקינה ואילו פקודות מטכ"ל (פ"מ) – הן פקודות כלליות שמוציא הרמטכ"ל בהן נקבעים פרטים בנושאים הנוגעים לארגון הצבא, למינהל, למשטר ולמשמעת בו ולהבטחת פעולתו התקינה.

לעיתים להליך חקיקה שכלל לא נועד לעסוק בצה"ל יש השפעה רבה על אופן הפעילות של צה"ל, פשוט כיון שדבר החקיקה חל עליו. מטרת המעורבות של צה"ל גם בהליכי חקיקה שעל פניו לא נועדו להשליך על הצבא היא לזהות השפעות כאלה, ולהביע את עמדת צה"ל לגביהן.

על פי סעיף 2 לחוק יסוד: הצבא, הצבא נתון למרות הממשלה, והשר הממונה על הצבא מטעם הממשלה הוא שר הביטחון. אי לכך, צה"ל מביע את עמדתו ומעורב בהליכי חקיקה רק באמצעות או באישור משרד הביטחון. לכן, אם גורמי הצבא מעוניינים להתנגד להצעת חוק פרטית העומדת על הפרק, תובע התנגדות זו במסגרת עמדת צה"ל, המועברת להתייחסות משרד הביטחון ורק לאחר מכן מוצגת בכנסת.

הסמכות לסגור שטח מצויה בתקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 והיא נתונה ל"מפקד צבאי". על פי תקנות ההגנה מינה הרמטכ"ל ארבעה מפקדים צבאיים, שהם המפקדים של הפיקודים בצה"ל (צפון, דרום, מרכז ועורף). בנוסף, גם הרמטכ"ל עצמו מוסמך להורות על סגירת שטחים.

"חבר משרתי הקבע והגמלאים בע"מ" (או בקיצור "חבר") הינה חברה פרטית שהתאגדה בשנת 1963, על מנת לפעול לרווחת משרתי הקבע והגמלאים. לחברה 21 בעלי מניות, 14 בעלי מניות הינם משרתי קבע ו-7 בעלי מניות הינם גמלאים.

בפסיקה נקבעו חמישה תנאים לשם הכרה ב"הבטחה שלטונית": ההבטחה ניתנה על ידי בעל סמכות; המבטיח התכוון לתת לה תוקף משפטי; ההבטחה מפורשת די הצורך; ההבטחה ניתנת לביצוע; אין טעם סביר לשנות את ההבטחה או לבטלה.

פרק ו' לחוק התכנון והבניה קובע כי היתר ל"מתקן ביטחוני" יינתן על ידי ועדה מיוחדת בת שלושה חברים, המכונה "ועדה למתקנים ביטחוניים" (או בקיצור "ולמ"ב"). דיוני הוועדה הם סודיים כמתחייב מאופיים של המתקנים הביטחוניים. עם זאת, לאחרונה קבע בית המשפט העליון כי, ככלל, היתר למתקן ביטחוני יינתן בהתאם לתוכניות החלות על השטח שעליו מוקם המתקן. תוכניות אלה תהיינה פתוחות לעיון ולהשגות הציבור, בהתאם לקבוע בחוק ובפסיקה.

אחת התפיסות אשר עמדו לנגד עיני הממשלה בעבודת המטה לחקיקת החוק, הינה כי הוקרת חיילי המילואים היענה מתפקידם של כלל מוסדות המדינה ולא רק של מערכת הביטחון. על כן, הוחלט כי התגמול הנוסף הקבוע בסעיף 19 לחוק שירות המילואים, ישולם על ידי רשות המיסים.

מנגנון שירות הקבע בצה"ל קובע כי משך השירות המקסימאלי בתקן סרן, שהינו תקן קבע ראשוני, עומד על 7 שנים. ההחלטה להגביל את משך השירות ב"קבע ראשוני" היא החלטה ארגונית, אשר נועדה, בין היתר, לשמור על מבנה מאוזן של שירות הקבע בצה"ל (ר' גם תגובת המשיבים בבג"ץ 10542/08 ווינגרטן נ' הרמטכ"ל). על כן, לא ניתן לשרת בתפקיד מקצועי בתקן סרן תקופה העולה על 7 שנים, למעט במקרים חריגים בהם מאושרת שנה שמינית ותשיעית (ר' גם תגובת המשיבים בבג"ץ 1919/09 בן עזרא נ' שהב"ט ואח').

ועדת בלתי מתאימים הנה ועדה הדנה בהמשך שירות מול שחרור מהצבא של חייל שהועלה לוועדה ע"פ המלצת מפקדו, מסיבות שונות המצביעות על אי-הסתגלותו של החייל למערכת הצבאית.
החלטת הועדה מהווה המלצה למפקד בקו"ם, אשר הוא הגורם המחליט לעניין המשך השירות או, לחילופין, לעניין השחרור מהצבא.

בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון ולמדיניות הצבא, רשאי מיועד לשירות ביטחון אשר טעמי מצפון פציפיסטיים מונעים מנו לשרת בשירות הצבאי להגיש בקשה שלא להתגייס לרשויות הגיוס. בקשה זו תיבחן לגופה ובמקרים המתאימים יוזמן מבקש הפטור להתייצב בפני וועדה מייעצת המסייעת לרשויות הגיוס לקבל החלטה מושכלת בעניין בקשתו. בסופו של הליך זה תימסר למבקש אם רשויות הגיוס נעתרו לבקשתו או דחו אותה.

סעיף 45ז להפ"ע 3.0501 קובע כי ניתן ליזום הליכים להתרת התחייבותו של משרת קבע אם נידון על ידי בית דין צבאי או על ידי בית משפט למאסר לריצוי בפועל. סעיף 51ב לחוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע: " בית משפט שגזר על אדם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על ששה חדשים, רשאי להחליט שהנידון ישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודת שירות; קבע בית המשפט כי חלק מעונש המאסר יהיה בעבודת שירות יקבע את סדר נשיאת העונש." כלומר, עבודות השירות הינן אופן לריצוי המאסר בפועל ונחשבות לתקופת מאסר בפועל. סעיף 541 לחוק השיפוט הצבאי קובע כי האמור בסעיף 51ב לחוק העונשין, יחול גם על בתי הדין הצבאיים. כלומר, בתי הדין הצבאיים מוסמכים לקבוע כי מאסר בפועל ירוצה כולו או בחלקו בדרך של עבודה צבאית. לפיכך, לאור האמור לעיל ועל פי הוראת סעיף 45.ז. להפ"ע 3.0501, קמה עילה לכינוס וועדה מייעצת לראש אכ"א להתרת התחייבויות גם לגבי מי שעונש המאסר לו מרוצה בדרך של עבודות שירות או של עבודה צבאית.