עובדות

נגד רב"ט שיטרית הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו עבירה של הוצאת נשק מרשות הצבא, בניגוד לסעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, בגין כך שהוציא מנשקייה נשק מסוג M-16, ששייך היה לחברו ליחידה. עוד יוחסה לו עבירה שעניינה עבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, בגין כך שמכר את הנשק לאזרח תמורת סך של 12,000 שקל, מתוכם קיבל 3,000 שקל לידיו. את יתרת הסכום עתיד היה לקבל במועד אחר.

ההליך בבית הדין המחוזי

בבית הדין המחוזי כפר המשיב לכתחילה בכל כתב האישום, ואולם, במהלך ניהול ההוכחות, בטרם החלה פרשת ההגנה, הוחזר הנשק לרשויות הצבא על ידי אמו של המשיב. בעקבות האמור, ביקש המשיב לחזור בו מכפירתו בעבירה שעניינה הוצאת נשק והורשע בה, על פי הודאתו. בתום משפט ההוכחות, זוכה מחמת הספק מהעבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. בית הדין המחוזי הטיל על המשיב עונש בן 30 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה והורדה בדרגה. 

ערעורם של הצדדים

שני הצדדים ערערו על פסק הדין של בית הדין קמא - התביעה ערערה על זיכויו של המשיב מעבירת הסחר בנשק וכן על קולת העונש שהושת על המשיב, ואילו ההגנה ערערה על חומרת העונש שנגזר עליו.

פסק דינו של בית הדין לערעורים 

בפסק דינו, עמד בית הדין לערעורים על מכלול הראיות שהוצגו בפני בית הדין קמא. כך, התייחס בית הדין בהרחבה למשמעות הודאתו של המשיב במהלך חקירתו באוזני מדובב במכירת הנשק. בית הדין סקר את ההלכה הפסוקה בסוגיה וקבע, כי במקרה דנן, היתה הצדקה ברורה לערוך פעולה של דיבוב, וכי המדובר בהודאה קבילה ובעלת משקל ממשי ומשמעותי, אף אם לא מלא.

בית הדין אף הטעים, כי בחומר הראיות קיימות תוספות ראייתיות מסוג זה למכביר, וקבע, שהתביעה הוכיחה, כי המשיב לא רק נטל את הנשק מיחידתו, אלא עשה זאת במגמה למוכרו תמורת סך של 12,000 שקל, שמתוכו קיבל 3,000 שקל, והיתרה היתה צפויה להשתלם בהמשך.

בית הדין לערעורים עמד על כך שבחומר הראיות קיימות ראיות נסיבתיות העשויות ללמד כי הנשק אכן עבר לידיו של האזרח והוחזר אל ביתו של המשיב זמן ממשי לאחר מכן. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, ולאחר בחינת יסודותיה של עבירת הסחר בנשק, העיר בית הדין, כי שאלת הרשעתו של של אדם בעבירה של סחר בנשק, למרות שלא העביר את החזקה בכלי הנשק לידי הקונה איננה פשוטה כלל ועיקר.

מכל מקום, בנסיבות מקרה זה, מצא בית הדין להותיר את ההכרעה בשאלה לעת מצוא, ובסופו של דבר לא הרשיע את המשיב בעבירה של סחר בנשק.

גזר דינו של בית הדין לערעורים

חרף האמור לעיל, ועל יסוד קביעות העובדה אליהן בא בית הדין לערעורים, הוסיף בית הדין לערעורים עובדות אלה להרשעתו של המשיב בעבירה שעניינה הוצאת נשק, והעמיד את עונש המאסר בפועל שהוטל על המישב על 5 שנות מאסר בפועל. בכך, למעשה, הכפיל בית הדין לערעורים את עונש המאסר שהוטל על המישב על ידי בית הדין קמא, וזאת תוך שהוא מציין שהוא אינו ממצה עם המשיב את הדין.